וניהול בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל -אביב - יפו (כב' השופטת יעל הניג) מיום 21.9.2013, לפיו נפסק למשיב 1 פיצוי כולל בסך של 1,218,000 ₪ בניכויי תגמולי מל"ל ששולמו לו.

דין הבקשה להידחות אף בלא צורך במתן תשובה מטעם המשיב 1.

הכלל באשר לבקשות לעיכוב ביצוע הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור שלו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין, טרם הכרעה בערעור, יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם בסופו של דבר יזכה המבקש בערעורו. עוד נקבע כי בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה השנייה להוכחת סיכויי הערעור ולהיפך (ע"א 1626/11 ברש נ' שר (מאגר נבו, 2.5.2011); ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ (מאגר נבו, 12.2.2012)).

באשר למאזן הנוחות נקבע כי ככלל לא יעוכב ביצועו של פסק דין המשית על המבקש חיוב כספי בלבד כבענייננו. נקבע כי בית המשפט יהיה רשאי לסטות מכלל זה "אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש ... נטל ההוכחה באשר למצבו הכלכלי של המשיב הינו נטל משמעותי, ואין המבקש יכול להסתפק בטענה כללית ומעורפלת בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, על מנת לעמוד בדרישת מאזן הנוחות ... עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע ..." (מתוך: ע"א 6479/13 בני בני אור אחזקות בע"מ ואח' נ' שבת ואח' (מאגר נבו, 3.11.2013)).

בענייננו, המבקשות לא ניסו כלל להוכיח כי התנאים לעיכוב ביצוע מתקיימים בעניינן. המבקשות כלל לא טרחו להראות מדוע סיכויי ההצלחה בערעור טובים, אלא הסתפקו בהפניה לקונית לנימוקי הערעור שבכתב הערעור. כמו כן, המבקשות כלל לא ניסו להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתן. אמנם המבקשות טענו כי קיים חשש שהמשיב 1 לא יוכל להשיב את כספי הפיצויים באם יתקבל ערעורן, אך מעבר לטענה כללית זו לא הוסיפו כל פירוט, ולא תמכו טענה זו בראיות כלשהן המעידות על העדר יכולת כלכלית של המשיב 1. כל שטענו המבקשות בעניין זה הוא כי "על מצבו הכלכלי (של המשיב 1 – ח.ב.) ניתן ללמוד מטענותיו במהלך ניהול התביעה, ובשים לב לסכומי הפיצוי הנכבדים אותם על המבקשות לשלם למשיב 1, הרי שהחשש כי המשיב 1 לא יוכל להשיב הכספים הינו רב". אין בטענה סתמית, המפנה לטענות המשיב 1 שהועלו במהלך ניהול התביעה, ואשר המבקשות גם לא טרחו להפנות אליהן ולצטטן, כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש באשר לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. למעלה מן הדרוש אעיר כי התביעה מושא פסק הדין של בית המשפט קמא הוגשה לפני למעלה מ-10 שנים, ואף סיכומי המשיב 1 הוגשו כמעט לפני שלוש שנים (סעיף 13 לפסק הדין), כך שטענות המשיב 1, בכל הנוגע למצבו הכלכלי, אשר ממילא לא הוצגו לפניי, נטענו לפני זמן רב, ויתכן כי מאז השתנה מצבו הכלכלי של המשיב 1, ועל כן ממילא לא ניתן היה להסתמך עליהן בבקשה לעיכוב ביצוע המוגשת כיום. בהקשר זה ראו החלטת כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז) בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, באשר להסתמכותה של המבקשת (שם) על הראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא באשר למצבו הכלכלי של המשיב:

"ההסתמכות על המצב הכלכלי, כפי שעלה במסגרת הראיות, הינה פרובלמטית מבחינות שונות. ניתן להצביע על כך, שבמקרים לא מעטים חולף זמן מעת שמוצגות הראיות ועד שעולה על הפרק השאלה האם יש לעכב את ביצועו של פסק הדין. משמע, אפשר שמצבו הכלכלי של הזוכה השתנה" (מתוך ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דני גונן (מאגר נבו, 05.06.2002)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ד, 18 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.